תקציר מנהלים
מאת: דני ברודסקי, מומחה למאבקים חברתיים, תהליכי הקצנה ואלימות פוליטית
מדיניות הביטחון הנוכחית של מדינת ישראל מסתמכת בעיקר על הפעלת כוח צבאי או שיטורי, ללא שימוש גם באמצעים אחרים. גישה זו נכשלה ביצירת הרתעה ואף תרמה לחיזוק גורמי טרור. התקדימים מלמדים שאמצעים צבאיים, לבדם, בדרך כלל לא מצליחים להכריע ארגוני טרור, ולכן סביר להניח שהמדיניות הנוכחית של מדינת ישראל לא תצליח להביא ביטחון. ההצעה הנוספת היחידה שמונחת על השולחן היא חזרה למשא ומתן על פתרון שתי המדינות יחד עם הרשות הפלסטינית, פיתרון שגם הוא לבדו עלול שלא לסיים את האלימות ולהביא ביטחון.
יש צורך בגישה ביטחונית חדשה המשלבת את שפע הידע והכלים שנרכשו מתוך ניסיון ההתמודדות עם טרור ואלימות פוליטית, בישראל ומחוצה לה. הגישה במסמך זה דוגלת בתזמור של כלים שונים ליצירת ביטחון ולא בפתרון של כלי אחד, והיא נועדה לתת לקובעי המדיניות גמישות מבחינת איזה פתרון טווח ארוך לסכסוך הם רוצים ליישם.
משא ומתן הוא מרכיב חיוני כאשר מנסים לדחוק קבוצה אלימה לשוליים ולהחלישה, ויש להשתמש בו בכל הזדמנות שבה הדבר אפשרי ובכל רמה של קבלת החלטות, על מנת ליצור נורמות ותרבות של השגת מטרות באמצעות הסכמה ודיאלוג.
כדי לפגוע ביכולת של ארגוני טרור לגייס אנשים, יש להתמקד בשני תחומים עיקריים: מדינת ישראל צריכה לעקוף את מנגוני הסיוע החברתי של קבוצות אלימות, ולמצוא דרך לאפשר לפלסטינים יכולת השפעה בתוך מערכת פוליטית כלשהי – בין אם במסגרת מערכת פוליטית פלסטינית נפרדת או בתוך ישראל. ברגע שלפלסטינים יהיה מנגנון שבאמצעותו יוכלו להשמיע את קולם, ולהגשים שאיפות פוליטיות בדרכים לא-אלימות, אלימות תהפוך ללא נחוצה ולפחות אטרקטיבית.
מדינת ישראל צריכה להפסיק להפליל, לאסור ולהעניש מאבק פלסטיני בלתי-אלים. מדינת ישראל צריכה גם לתמרץ מאבק בלתי-אלים באופן ישיר בכך שתספק להתארגנויות לא-אלימות אפשרות להיפגש, להחליף רעיונות ולהתארגן מבלי שיבולע להם, וכן על ידי פתיחת ערוצים למשא ומתן עם שחקנים לא-אלימים כשהשאיפה צריכה להיות שדווקא מולם יתקיימו ויתורים והתגמשויות, במידת האפשר, כדי לאותת לאוכלוסייה הפלסטינית שמאבק בלתי-אלים הוא אמצעי מאבק אפקטיבי יותר מאלימות.
מחבלים יקבלו את האפשרות לקרוא בפומבי להפסקת האלימות ולעזוב את ארגוני הטרור, בתמורה להפחתת משך מאסרם או, במקרה של עבירות קלות – חנינה מלאה, כולל הגנה על ידי ישראל למי שבחר במסלול זה. יש להימנע ככל האפשר מהתנקשויות, שכן מחקר על הניסיון הישראלי מראה שזה לא היה כלי אפקטיבי ואף חיזק את ארגוני הטרור, ובאופן כללי מאסר הוכיח את עצמו כשיטה יעילה יותר.
סיום האלימות שמתבצעת על ידי ישראלים קיצוניים כלפי פלסטינים בגדה המערבית הוא עניין חשוב לשם מניעת התרחבות מעגל האלימות, והוא ידרוש: עידוד ותמרוץ כוחות הביטחון להגן על פלסטינים, ענישה של אנשי כוחות ביטחון שעומדים מנגד כאשר מתרחשת אלימות, העמדה לדין של מבצעי אלימות קיצונית, העמדה לדין של מי שקורא לאלימות נגד אזרחים בגין הסתה, והתערבות של גורמי רווחה עבור נוער בסיכון בהתנחלויות, שכן הם מהווים חלק ניכר מנוער הגבעות שמבצע את האלימות.